איך לבטא את צליל השווא באנגלית

מהו צליל השווא?

השווא הוא צליל התנועה הנפוץ ביותר באנגלית מדוברת. זהו ה"אֶה" הקצר והרפוי ששומעים בהברה הראשונה של "about", בהברה השנייה של "sofa", ובשתי ההברות הלא מוטעמות של "banana". אם תספרו כל תנועה שדובר ילידי מפיק במשפט רגיל, השווא מנצח בפער עצום.

בלשנים כותבים אותו עם הסימן /ə/, כלומר "e" הפוכה. השם מגיע מהמילה העברית "שווא", שהתייחסה לתנועה ניטרלית. באנגלית, השווא הוא הצליל שתנועה מתכווצת אליו כשאף אחד לא מטעים אותה.

העובדה המרכזית שכדאי להפנים מוקדם: השווא אינו תנועה שאתם בוחרים. זו תנועה שקורית כמעט לכל אות תנועה כשההברה מאבדת את ההטעמה. ה-"a" ב-"about", ה-"e" ב-"taken", ה-"i" ב-"pencil", ה-"o" ב-"lemon" וה-"u" ב-"support" כולם מתכווצים לאותו צליל. זו הסיבה שלומדים שמעולם לא פגשו את השווא מוצאים את הכתיב האנגלי כל כך מבלבל.

למה כל כך קשה לשמוע את השווא?

השווא קשה משתי סיבות, ושתיהן לא באשמתכם. ראשית, הוא בקושי קיים כצליל בשפות רבות אחרות. דוברי עברית, ספרדית, איטלקית ויפנית, למשל, נוטים לתת לכל תנועה את הערך המלא והכתוב שלה, כי כך עושות השפות שלהם. שנית, השווא שקט מעצם טבעו. הוא קצר, מרכזי ולא מוטעם, כלומר האוזן שלכם אף פעם לא מקבלת דוגמה ברורה וחזקה להיאחז בה.

יש גם בעיה עמוקה יותר. כשאתם קוראים אנגלית, הכתיב מראה לכם אותיות, לא צלילים. המילה "comfortable" נראית כאילו יש בה ארבע הברות מלאות בתנועות שונות. בדיבור טבעי יש בה שלוש, ושתיים מהתנועות האלה הן שווא. העיניים שלכם אומרות דבר אחד, והדוברים הילידיים עושים משהו אחר לגמרי.

זו הסיבה שקשב בלבד כמעט ולא פותר את הבעיה. אפשר לשמוע אנגלית שנים ולא לבודד צליל שמעולם לא אמרו לכם לחפש. אבל ברגע שאתם יודעים שהשווא קיים, אתם מתחילים לשמוע אותו בכל מקום, בערך בכל תנועה שלישית שדובר ילידי מפיק.

איפה השווא מופיע במילים באנגלית?

לשווא יש מקומות צפויים. למדו אותם ותוכלו לחזות אותו גם במילים שמעולם לא שמעתם.

• הברות ראשונות לא מוטעמות: about, again, machine, police, support. התנועה הראשונה בכל אחת מהן היא שווא.
• הברות אחרונות לא מוטעמות: sofa, comma, teacher, doctor, colour. הסיום הוא "אֶה" חלש, ולא "אָה" או "אֶר" ברורים ברוב המבטאים.
• מילות תפקוד בדיבור מחובר: "to", "for", "a", "of", "can", "was" כולן מתכווצות לשווא כשהן לא מוטעמות. "I want to go" הופך ל-"I wanna go" כי "to" מתמוטט לשווא.
• סיומות נפוצות: ‎-tion, ‎-ment, ‎-able, ‎-ness כולן נושאות שווא בתנועה החלשה שלהן. "Station", "movement", "comfortable", "kindness".

הנה הכלל שמחבר הכול. אנגלית היא שפה של קצב הטעמה. ההברה המוטעמת של המילה מקבלת את התנועה המלאה והברורה, וההברות הלא מוטעמות סביבה נדחסות לשווא. ככל שההברה המוטעמת שלכם ברורה יותר, כך התנועות שסביבה נחלשות יותר. השווא אינו צליל נוסף שאתם מוסיפים, הוא התוצאה הטבעית של הטעמת ההברה הנכונה ונתינת מנוחה לכל השאר.

איך מפיקים את השווא עם הפה?

הפקת השווא פשוטה מבחינה מכנית, וזה חלק מהסיבה שהוא כל כך מהיר לאמירה. התחילו מפה רפוי לגמרי. תנו ללסת לרדת מעט מאוד, בקושי להיפתח. השאירו את הלשון שטוחה ובמרכז, לא דחופה קדימה ולא משוכה אחורה. השפתיים נשארות ניטרליות, לא מעוגלות ולא פרושות.

עכשיו הפיקו "אֶה" קצר ושקט, הצליל שאתם משמיעים כשאתם מהססים. זה השווא. הוא אמור להרגיש כמו הצליל הכי פחות מאמץ שאתם יכולים להפיק. אם הפה שלכם מתוח, הלשון זזה, או שהצליל מרגיש ארוך וברור, אתם מפיקים תנועה אחרת.

השוו שלוש מילים בקול: "about", "obtain", "umbrella". התנועה הראשונה בכל אחת היא שווא. עכשיו אמרו "apple", "orange", "ugly". התנועות הראשונות האלה מלאות, ברורות ומובחנות. ההבדל הוא כולו במאמץ ובהטעמה. השווא הוא איך שנשמעת תנועה כשאתם מפסיקים להתאמץ.

מבחן שימושי הוא ללחוש. לחשו "banana". ההברה האמצעית המוטעמת, "na", עדיין נשמעת בבירור. ההברות הראשונה והאחרונה, "buh" ו-"nuh", בקושי קיימות. אלה השוואים שלכם. אם אתם מצליחים ללחוש מילה ולהרגיש שההברות החלשות כמעט נעלמות, אתם עושים את זה נכון.

טעויות נפוצות של לומדים עם השווא

הטעות הנפוצה ביותר היא לתת לכל תנועה את הערך המלא שלה כפי שהיא כתובה. לומד שקורא "banana" כ-"ba-NA-na" עם שלושה צלילי "a" ברורים מבטא את הכתיב, לא את המילה. דוברים ילידיים שומעים "buh-NA-nuh". התיקון אינו להתאמץ יותר בהברות החלשות אלא לעשות פחות.

טעות שנייה היא לבלבל בין השווא לתנועה ספציפית. יש לומדים שהופכים אותו ל-"אָה" ברור, אחרים ל-"אֶר", ואחרים ל-"אֶה". השווא אינו אף אחד מאלה. הוא יושב במרכז הפה, ולכן הוא נקרא תנועה מרכזית אמצעית. אם הלשון שלכם זזה לאנשהו, עזבתם את השווא.

טעות שלישית היא למתוח אותו. השווא תמיד קצר. ב-"sofa", השווא האחרון אינו "sofaah". הוא קטוע ורפוי. אורך ובהירות שייכים להברה המוטעמת, ולעולם לא לשווא.

ולבסוף, יש לומדים שמשמיטים את השווא לגמרי ומקצרים מילים יותר מדי. "Comfortable" צריכה לשמור על שווא קלוש באמצע, "comf-tuh-bul", ולא להתמוטט ל-"comft-bul". השווא חלש, אבל הוא עדיין שם. זה איזון: נוכח אבל שקט.

כאן חשוב משוב. כמעט בלתי אפשרי לשפוט את איכות התנועות שלכם באוזן. אתם צריכים משהו, או מישהו, שיגיד לכם אם ההברה החלשה היא שווא, תנועה מלאה, או נעלמה לגמרי.

איך מתרגלים את איך לבטא את צליל השווא באנגלית?

תרגול השווא הוא פחות עניין של אימון צליל אחד בבידוד ויותר עניין של אימון מחדש של איך שאתם מטעימים מילים שלמות. הנה רצף שעובד.

שלב ראשון: הגזימו בניגוד ההטעמה. אמרו "ba-NA-na", "to-MA-to", "po-TA-to" כשההברה האמצעית חזקה וארוכה, וההברות החיצוניות בלחש. הגזימו בהתחלה. המטרה היא להרגיש איך נשמעות הטעמה חזקה ושווא חלש זו לצד זו.

שלב שני: כווצו מילות תפקוד. קחו משפט כמו "I want to go for a walk" ואמרו אותו במהירות טבעית. "To", "for" ו-"a" אמורות כולן להתכווץ לשווא: "I wanna go f'r a walk". אם אתם מצליחים לגרום למילת תפקוד להיעלם לתוך שווא, הבנתם את הליבה של הקצב האנגלי.

שלב שלישי: קבלו משוב עם ניקוד. אמרו מילה, ואז בדקו אם ההברה החלשה באמת הייתה חלשה. כלי שמנקד הגייה מילה אחר מילה תופס בדיוק את זה. Tutoro מסמן כל מילה שאתם אומרים כטובה, בינונית או חלשה, כך שמילה כמו "comfortable" מראה לכם מיד אם השווא שלכם נחת במקום או שהגזמתם בהגיית התנועות. משוב כזה לכל מילה קשה להשיג מספר לימוד.

שלב רביעי: הקשיבו לו בדיבור אמיתי. קחו כל קטע קצר של אנגלית של דוברים ילידיים וספרו את השוואים שאתם כבר מצליחים לשמוע. תמצאו אותם כמעט בכל מילה עם יותר מהברה אחת. ברגע שתתחילו לשמוע אותם, ההפקה שלכם תשתפר בלי תרגולים נוספים.

המחקר על הוראת הגייה תומך בסדר הזה. מחקרים על הוראה מפורשת מראים שלומדים שלומדים את מקום ההפקה ואופן ההפקה של צליל, ואז מקבלים משוב על ההפקה שלהם עצמם, משתפרים מהר יותר מאלה שרק מקשיבים ומחקים. המחקר על הוראת הגייה מפורשת מוצא באופן עקבי שלדעת מה לעשות עם הפה, ולא רק לשמוע את הצליל, הוא מה שמניע שינוי.

השווא גם מתחבר ישירות להבנת הנשמע. מכיוון שהוא מופיע כל כך הרבה, לומדים שלא מצליחים להפיק או לזהות אותו שומעים שגוי מילים נפוצות. התדירות של השווא בדיבור אנגלי מחובר כל כך גבוהה, שהחמצה שלו משמעה החמצה של חלק גדול מהצליל האמיתי של השפה. תקנו את השווא וגם הדיבור וגם ההקשבה שלכם יתקדמו יחד.

החלק הקשה בשווא אינו לדעת שהוא קיים, אלא לשמוע את ההברות החלשות שלכם עצמכם בצורה מדויקת. Tutoro מנקד כל מילה שאתם אומרים כטובה, בינונית או חלשה, כך שמילה כמו "banana" מראה לכם ברגע האמת אם התנועות הלא מוטעמות שלכם באמת רפויות או עדיין נושאות "a" מלא. התרגיל נמצא בתוך השיחה עם המורה שלכם ולא בתרגול נפרד, כלומר אתם מתרגלים את השווא במשפטים אמיתיים, לא בבידוד.

אם אתם שמחים ללמוד הגייה באוזן בלי משוב, ייתכן שאתם לא צריכים את זה. אם אתם רוצים לדעת באיזו הברה אתם מגזימים בהגייה, זה בנוי בדיוק בשביל זה.

שאלות נפוצות