איך לשאול שאלות באנגלית בעבודה בלי להישמע גס או לא בטוח

למה לשאול שאלות בעבודה מרגיש קשה יותר ממה שזה באמת

רוב קורסי האנגלית מתייחסים לשאלות כיחידה דקדוקית: סדר מילים, תגי שאלה, פעלי עזר. לומדים לבנות אותן נכון, ואז אומרים לכם שסיימתם. אבל לשאול שאלה במקום עבודה זה לא אותו דבר כמו לשאול שאלה בכיתה, כי ההימור כאן הוא חברתי, לא דקדוקי.

כשאתם שואלים עמית שאלה, אתם עושים שני דברים בו זמנית. אתם מבקשים מידע, ואתם גם מאותתים משהו על היחסים: שאתם מכבדים את הזמן שלו, שכבר חשבתם קצת בעצמכם, שאתם לא מפילים עליו עבודה. אם הדקדוק נכון אבל האות שגוי, השאלה עדיין נכשלת.

חוקרים בפרגמטיקה קוראים לזה ההבדל בין משמעות לוקוציונית למשמעות אילוקוציונית: מה שהמילים אומרות לעומת מה שהדובר באמת עושה איתן. שאלה כמו "Do you have the file?" היא דקדוקית שאלת כן/לא, אבל בפגישה היא בדרך כלל בקשה לשלוח את הקובץ. דוברי שפת אם קוראים את הכוח האילוקוציוני מיד. לומדים שמתייחסים אליה כאל שאלה מילולית נשארים לעיתים מבולבלים כשהעמית פשוט אומר "כן" ולא עושה כלום. ההבחנה הזו מגיעה מתורת פעולות הדיבור שפיתח ג'יי. ל. אוסטין, שמפרידה בין מה שמשפט אומר לבין מה שהוא עושה.

זו הסיבה שהשאלה "איך לשאול שאלות באנגלית בעבודה" ראויה ליותר מרשימת ביטויים. הכישור הוא לקרוא את המצב ולהתאים לו את הצורה.

ישיר או עקיף: איזו צורת שאלה מנצחת?

לאנגלית יש שתי דרכים עיקריות לבקש משהו. שאלות ישירות מציגות את הבקשה בפשטות: "When is the deadline?" שאלות עקיפות עוטפות את הבקשה במסגרת: "Could you tell me when the deadline is?" שתיהן נכונות דקדוקית. אף אחת מהן לא גסה כשלעצמה. הבחירה תלויה במי אתם שואלים ובמה שהבקשה עולה לו.

העיקרון הכללי פשוט. ככל שהבקשה גדולה יותר, או ככל שפער המעמד גדול יותר, כך כדאי להיות עקיפים יותר. בקשה מעמית לפרט קטן יכולה להיות ישירה. בקשה מהמנהל שלכם להסביר מחדש החלטה שמשפיעה על הפרויקט שלכם צריכה להיות עקיפה, כי הגרסה הישירה עלולה להישמע כאתגר.

שימו לב למה ששאלות עקיפות עושות דקדוקית. סדר המילים משתנה מצורת שאלה לצורת משפט: "when is the deadline" הופך ל-"when the deadline is". זו הטעות הנפוצה ביותר שלומדים עושים כשהם מנסים להישמע מנומסים. הם מוסיפים את המסגרת המנומסת ומשאירים את סדר מילות השאלה בתוכה, ומייצרים "Could you tell me when is the deadline?", שנשמע לא נכון לאוזן של דובר שפת אם.

הנה אותה בקשה בשלוש רמות של ישירות:

• ישיר: "When is the deadline?"
• מרוכך: "Do you know when the deadline is?"
• עקיף: "I was wondering if you could tell me when the deadline is."

שלושתן מקבלות את התשובה. השלישית עולה למאזין פחות "פנים" כי היא ממסגרת את הבקשה כסקרנות ולא כדרישה. השתמשו בה כשהתשובה עלולה להיות מביכה, כשאתם פונים לאדם בכיר, או כשאתם מפריעים באמצע.

הדקדוק של הנימוס שבאמת חשוב

נימוס באנגלית הוא במידה רבה עניין של מרחק. ככל שאתם שמים יותר מרחק דקדוקי בין עצמכם לבין הבקשה, כך זה נשמע מנומס יותר. זו לא תאונה תרבותית, זה מאפיין שיטתי של השפה שבלשנים מיפו בהרחבה. תורת הנימוס של בראון ולווינסון מסבירה למה: צורות עקיפות מגנות על החופש של המאזין לסרב, וזה מה שאנחנו חווים ככבוד.

שלושה כלים עושים את רוב העבודה:

עבר. "I wanted to ask" מנומס יותר מ-"I want to ask", כי העבר מעמיד פנים שהבקשה כבר שייכת לעבר ולכן פחות דחופה. הוא נותן למאזין מרחב לסרב בלי שזה ירגיש כמו דרישה חיה.

פעלים מודאליים. "Could", "would" ו-"might" מרככים בקשה בכך שהם הופכים אותה לתנאית. "Could you send the report?" מרמז "אם זה לא יותר מדי טרחה", גם אם המילים האלה לא נאמרות.

מסגרות שליליות. "You couldn't possibly send that today, could you?" מנומס יותר מ-"Can you send that today?", כי הוא מניח שהתשובה עשויה להיות לא ונותן למאזין יציאה קלה.

אזהרה אחת. ערימה של כל שלושת הכלים יחד מייצרת משהו שנשמע חרדתי ולא מנומס: "I was just wondering if you might possibly be able to..." מרוכך מדי. בחרו כלי אחד או שניים, לא את כולם. נימוס שנשמע מאולף נקרא כחוסר ביטחון, ובמקום עבודה חוסר ביטחון הוא בדיוק הדבר שאתם מנסים לא לאותת.

איך לשאול שאלות באנגלית בעבודה כשפספסתם משהו

השאלה הקשה ביותר במקום עבודה היא לא הנועזת. היא הקטנה והחוזרת: לבקש ממישהו לחזור על עצמו, או להודות שלא עקבו אחרי נקודה בפגישה. לומדים נמנעים מהשאלות האלה כי הן מרגישות כמו הודאה בכישלון. בפועל, ההפך הוא הנכון.

עמית ששואל "Sorry, could you say that last part again?" מאותת שהוא מקשיב ואכפת לו להבין נכון. העמית שמהנהן ובהמשך שולח את העבודה הלא נכונה הוא זה שפוגע באמון. לבקש לחזור על משהו הוא אות של מקצועיות, לא אות של חולשה, והניסוח צריך לשקף את הביטחון הזה.

הנה הצורות שעובדות, מהקלילה ביותר למפורשת ביותר:

• "Sorry, I missed that last point. Could you repeat it?"
• "Just to make sure I have this right, the report goes out on Friday?"
• "I didn't quite catch the name. Could you spell it?"

הצורה השנייה שימושית במיוחד כי היא אפילו לא מבקשת חזרה. היא מנסחת מחדש את מה שאתם חושבים ששמעתם ונותנת לאדם השני לתקן אתכם. זה נקרא שאלת אישוש, וזו הדרך הזולה ביותר לוודא הבנה בפגישה, כי היא מפילה את עבודת התיקון על הדובר, לא עליכם.

לתרגל את הצורות האלה בקול חשוב יותר מלשנן אותן, כי ההגשה הבטוחה היא חצי מהאות. לקרוא ביטוי מרשימה ולומר אותו בפגישה אלה שני כישורים שונים. לומר את השאלה בקול, לשמוע את עצמכם אומרים אותה, ולכוונן עד שזה נשמע טבעי, זה השלב שרוב הלומדים מדלגים עליו.

כאן הפורמט של התרגול משנה את התוצאה. רשימת ביטויים מנומסים שימושית לשבוע בערך. מה שבאמת בונה את הכישור הוא להפיק את השאלה בשיחה אמיתית, שבה מישהו עונה ואתם מגיבים. Tutoro מעבירה את השיעורים שלה כשיחה ולא כמבחן, כך שאתם מתרגלים לשאול ולענות בתוך שרשור עם מורה לאנגלית מבוסס בינה מלאכותית, ולא מתרגמים משפטים בדף עבודה. זה מתאים ללומדים שלמדו את החוקים וצריכים מקום להשתמש בהם שוב ושוב בלי שעמית אנושי מסתכל. זה פחות מתאים למי שרוצה רק הסברי דקדוק בלי לדבר.

ניסוחים לחמישה מצבים שאתם פוגשים הכי הרבה

רוב השאלות במקום עבודה נופלות למספר קטן של מצבים חוזרים. ניסוח אחד אמין לכל מצב מכסה את רוב מה שבאמת תצטרכו.

1. לבקש הבהרה בפגישה. "Could you say a bit more about how that affects our timeline?" מילת המפתח היא "our", שמאותתת על אינטרס משותף ולא על בלבול אישי.

2. לבקש מאדם בכיר לשקול מחדש. "I understand the reasoning. Would it be worth checking whether the client has a preference?" זה מפריד בין ההחלטה לאדם, כך שזה נקרא כשיתוף פעולה ולא כאתגר.

3. לבקש עזרה במשימה. "I've tried the standard approach and I'm stuck on the formatting. Do you have ten minutes to look at it?" לפתוח במה שכבר ניסיתם הוא הגורם הגדול ביותר לשאלה אם הבקשה תתקבל יפה. זה מראה שהבקשה היא צעד אחרון, לא ראשון.

4. לשאול על דדליין. "Is Friday still the target for the report, or has that shifted?" חלופת ה-"or" מקלה לענות בכנות, כי כבר הצעתם את האפשרות שהדברים השתנו.

5. לבקש להפריע. "Sorry to jump in, can I ask a quick question on that?" ההתנצלות היא לא על השאלה, היא על ההפרעה עצמה, שהיא עלות אמיתית שכדאי להכיר בה.

מה שמחבר את חמשת הניסוחים הוא שאף אחד מהם לא מבקש מהאדם להצדיק את עצמו. כל אחד מהם ממסגר את השאלה כבעיה משותפת או כשלב בירור ניטרלי. המסגור הזה, יותר מכל מילה בודדת, הוא מה שגורם לשאלה לעבוד.

מה לעשות אחרי ששאלתם

השאלה היא רק חצי מהחילופין. מה שאתם עושים עם התשובה קובע אם השאלה הבאה תקבל תגובה טובה. לומד ששואל שאלה ברורה ומנומסת ואז שותק אחרי התשובה בזבז את הנימוס.

התגובה המינימלית היא הכרה שמראה שעיבדתם את התשובה, לא רק ששמעתם אותה. "That makes sense, thanks" זה בסדר. טוב יותר זה ניסוח חוזר קצר: "So the report goes out Friday even if the data is incomplete. Got it." זה סוגר את המעגל ומוכיח שהשאלה הייתה שווה את הזמן של האדם השני.

ויש גם השאלה שאסור לשאול. לפני שאתם מדברים, הריצו מבחן מהיר אחד: כבר אמרו לי את זה, והאם אני יכול למצוא את זה בעצמי בפחות משתי דקות? שאלות שעוברות את המבחן הזה נענות בנדיבות. שאלות שנכשלות בו, אם הן חוזרות לעיתים קרובות, מלמדות את העמיתים להתייחס לשאלות שלכם כרעש. הדרך המהירה ביותר להיות נשמעים היא להיות האדם ששואל רק כששאלה היא באמת הדרך היעילה.

עוד דפוס אחד שכדאי ללמוד הוא שאלת ההמשך. השאלות הטובות ביותר בעבודה הן לעיתים רחוקות חילופין בודדים; הן שרשרת. "Could you say more about that?" אחרי תשובה הוא איך שאתם עוברים ממידע שטחי לדבר שבאמת משנה את העבודה שלכם. רוב הלומדים עוצרים בתשובה הראשונה כי הם נרגעים שהשאלה עבדה. שאלת ההמשך היא המקום שבו יושב הערך האמיתי.

הכישור שהמאמר הזה מתאר נוצר, לא נשנן, וכאן רוב המשאבים מפסיקים לעזור. Tutoro נותנת לכם שותף שיחה שמקשיב לשאלות שלכם ועונה עליהן, ואז שואל שאלות משלו, כך שהחילופין זורמים לשני הכיוונים כמו במקום עבודה. המורים שלה מתמחים בתחומים שונים, כולל שיחה ואנגלית עסקית, כלומר אתם יכולים לתרגל את הניסוחים המדויקים שלמעלה בשרשור מציאותי לפני שאתם משתמשים בהם עם עמית.

זה לא יתאים למי שרוצה ספר עזר בדקדוק ולא שותף לדיבור.

שאלות נפוצות