דיבור ושטף
איך לעשות small talk לפני פגישת עסקים בלי להישמע כמו תסריט
לדעת איך לעשות small talk לפני פגישת עסקים זה כישור שאפשר ללמוד, לא תכונת אופי. הטריק הוא לזנוח נושאים בטוחים ולשאול שאלות שנותנות לבן השיח משהו אמיתי לענות עליו.
למה רוב שיחות החולין לפני פגישת עסקים נכשלות
רוב האנשים מתכוננים לסדר היום ומאלתרים את חמש הדקות הראשונות. זה הפוך. השיחה שמתרחשת לפני שהפגישה מתחילה היא זו שקובעת את הטון לכל מה שאחריה, והיא החלק שכמעט אף אחד לא מתרגל.
העצה המקובלת רק מחמירה את המצב. "דברו על מזג האוויר" הוא הטיפ הכי חוזר בתקשורת עסקית, והוא גם הכי חסר תועלת. מזג האוויר הוא מבוי סתום. אחד אומר שקר, השני מסכים, ואז שניכם עומדים ותוהים מי ידבר עכשיו. נושא בלי תנועה קדימה מייצר שקט, לא חיבור.
חוקרים שחוקרים שיחה גילו שמה שעושה שיחת חולין לנעימה זה בכלל לא הנושא. זה האם הצד השני מתייחס למה שאמרתם כאל חומר שאפשר לבנות עליו. מחקרים על היענות שיחתית מראים שאנשים שופטים את הצד השני כחביב ומעניין לפי האופן שבו הוא מרים ומרחיב את מה שנאמר, ולא לפי כמה מבריקה הייתה שורת הפתיחה. זה ממסגר מחדש את כל הבעיה. אתם לא צריכים פתיח מבריק. אתם צריכים לתת לצד השני משהו שהוא יכול להגיב עליו.
זו הסיבה שמזג האוויר נכשל ושאלה ספציפית מצליחה. "קר היום" מזמין הסכמה ותו לא. "איך הייתה הדרך אלינו?" מזמין סיפור, דעה, תלונה על הרכבות. האחד סוגר את השיחה, השני פותח אותה.
מה אומרים בעשר השניות הראשונות
לשורת הפתיחה יש תפקיד אחד: לתת לצד השני דרך קלה להיכנס. היא צריכה להיות ספציפית מספיק כדי לענות עליה, וקלה מספיק כדי שגם תשובה של מילה אחת תהיה מקובלת. אתם מציעים, לא דורשים.
שלושה פתיחים עובדים באופן אמין. הראשון הוא שאלת הדרך, כי נסיעה לפגישה היא כמעט תמיד אירוע קטן ששווה משפט. "באת מרחוק?" או "איך הייתה הנסיעה?" עובד גם פנים אל פנים וגם בשיחת וידאו, שם המקבילה היא "מה השעה אצלך?" השני הוא הערה על המקום. "קשה למצוא את המשרד הזה, נכון?" או "לא הייתי בבניין הזה אף פעם." השלישי הוא פתיח של הקשר משותף: "הכרת כבר את שאר הצוות?" או "קיבלת את סדר היום המעודכן הבוקר?"
שימו לב מה משותף לכולם. אף אחד מהם לא עוסק בכם, ואף אחד מהם לא דורש מהצד השני להופיע. שאלה כמו "אז מה אתה עושה?" שמה את האדם על המקום לסכם קריירה שלמה. שאלה על הדרך מאפשרת לו לענות בשלוש מילים או בשלושה משפטים, מה שהוא יעדיף.
עשר השניות הראשונות הן גם המקום שבו חרדת המבטא בולטת ביותר. אם אתם משתמשים באנגלית כשפה שנייה, הפחד שלא יבינו אתכם גורם לאנשים לומר פחות, וזה ההפך ממה ששיחת חולין צריכה. התיקון הוא להאט, לא להוסיף עוד מילים. שאלה קצרה וברורה עדיפה על שאלה ארוכה ומהירה, בכל פעם מחדש.
שאלות המשך ששומרות על התנועה
הפתיח נותן לכם עשר שניות. שאלת ההמשך נותנת לכם את שתי הדקות הבאות. כאן השיחה חיה או מתה, וזה הכישור שרוב האנשים אף פעם לא מתרגלים.
הכלל פשוט: הקשיבו לפרט האחד בתשובה שלהם שלא היה הכרחי לחלוטין, ושאלו עליו. אם מישהו אומר "הרכבת איחרה, אבל הספקתי לקרוא קצת", הפרט הוא הקריאה. "מה קראת?" היא שאלה טובה יותר מ"בכמה איחרה הרכבת?" כי היא נעה לכיוון האדם ולא לכיוון הלוגיסטיקה.
יש לזה שם במחקר השיחה. בלשנים מתארים את זה כהיענות בונה פעילה, ההרגל להתחבר לתוכן של מה שנאמר ולא רק להכיר בו. תגובה פסיבית היא "אה, נחמד." תגובה פעילה היא "איזה סוג של קריאה אתה עושה ברכבת?" השנייה אומרת לצד השני שבאמת הקשבתם, וזה כל הבסיס לאמון בשיחה קצרה.
שמרו רשימה מנטלית של שניים או שלושה כיווני המשך לפני שאתם נכנסים. אם הם מזכירים נסיעה, שאלו על המסלול. אם הם מזכירים את סוף השבוע, שאלו מה עשו. אם הם מזכירים את הפגישה עצמה, שאלו מה הם מקווים להשיג ממנה. אתם לא מתסרטים את כל השיחה, רק נותנים לעצמכם מפה כדי שלעולם לא תקפאו.
נושאים שכדאי להימנע מהם כשההימור גבוה
לשיחת חולין לפני פגישת עסקים יש פרופיל סיכון שונה משיחת חולין במסיבה. אתם עומדים לעבוד עם האדם הזה, כך שפנייה שגויה לא רק מסיימת את השיחה. היא צובעת את הפגישה.
פוליטיקה, דת וכסף הם ההוצאות המובנות מאליהן, אבל העדינות יותר חשובות יותר. הימנעו מלהתלונן על החברה, על הלקוח או על עמית, אפילו כמהלך של חיבור. זה אולי מרגיש כאילו אתם בונים קרבה, אבל אתם בונים אותה על יסוד שהצד השני עכשיו מקשר אליכם. הימנעו משאלות אישיות שמניחות עובדות: "איך הילדים?" מתאים רק אם אתם יודעים שיש להם ילדים. "יש לך תוכניות לחופשה?" בטוח יותר מ"לאן אתה נוסע בחופשה?" כי השנייה מניחה שהם יכולים להרשות לעצמם אחת.
עוד קטגוריה אחת שמכשילה אנשים: הפתיח השלילי. "אני שונא פגישות מוקדמות" או "השבוע הזה היה אכזרי" מרגישים מחברים, אבל מחקרים על רושם ראשוני מראים שמידע שלילי נושא משקל רב יותר ממידע חיובי באופן שבו אנשים מגבשים עליכם דעה. אתם נותנים לרושם הראשוני שלכם נ� handicap עוד לפני שהפגישה התחילה. הובילו ניטרלי או חיובי, ותנו להם לקבוע את הטון אם זה הולך להיות מושב של תלונות.
אם אתם עדיין לחוצים לגבי מה לומר, תרגול הקצב של שיחה עוזר יותר משינון שורות. Tutoro מציע מורים לשיחה שמנהלים שיחות מציאותיות שבהן אתם עונים באופן טבעי ומקבלים תגובה בחזרה, כך שדפוס הדו-שיח של שיחת חולין הופך לאוטומטי. זה מתאים לאנשים שקופאים ברגע האמת, ופחות שימושי אם אתם כבר משוחחים בנוחות ורק רוצים אוצר מילים לתעשייה מסוימת.
איך לצאת משיחת חולין בחן
סיום השיחה הוא החלק שאנשים שוכחים לתכנן, והחלק שהכי часто יוצא מביך. הפגישה עומדת להתחיל, כולם מתיישבים, ואתם עדיין באמצע משפט על המלצה למסעדה.
ליציאה יש שני חלקים: גשר ומסירה. הגשר מחבר את שיחת החולין לפגישה, מה שעושה את המעבר לטבעי ולא להפרעה. "אני רוצה לשמוע את ההמשך, אבל בואו נתחיל ונוכל לחזור לזה אחר כך." המסירה נותנת לצד השני מקום ללכת אליו. "אני חושב שאנחנו מתחילים, אני אתפוס מקום." שניהם יחד סוגרים את הפינה בצורה נקייה.
מה שאסור לעשות זה לתת לשיחה לדעוך אל תוך שקט ואז פשוט ללכת. זה נקרא כאיבוד עניין. יציאה נקייה עם גשר נקראת מקצועית. ההבדל הוא משפט אחד, ושווה לתרגל אותו פעם אחת.
לתרגל שיחת חולין כשאין פגישה היום
אף אחד לא משתפר בשיחת חולין מקריאה עליה. זה כישור מוטורי, כמו הגשת טניס: הוא משתפר רק דרך חזרה עם משוב. הבעיה היא שההימור הכי גבוה בדיוק כשיש לכם הכי פחות הזדמנות לתרגל, ולכן רוב האנשים נשארים תקועים.
הפתרון הוא לייצר חזרות בהימור נמוך. אם אתם עובדים במשרד, נצלו את תור הקפה. אם אתם עובדים מרחוק, נצלו את שתי הדקות הראשונות של כל שיחת וידאו לפני שסדר היום מתחיל. המפתח הוא להתייחס לכל אחת מהן כאל ניסיון מכוון בטכניקה אחת ספציפית, לא כמאמץ מעורפל "להיות ידידותי יותר". יום אחד מתרגלים פתיחים. למחרת מתרגלים שאלות המשך. למחרת מתרגלים יציאות.
כאן מורה אנגלית מבוסס AI מוכיח את מקומו. פרטנר לשיחה שזמין תמיד, שאף פעם לא שופט מעידה ומאפשר להתחיל משפט מחדש הוא בדיוק הסביבה בהימור נמוך ששיחת חולין צריכה. אתם יכולים לתרגל את הפתיח, שאלת ההמשך והיציאה באותו מפגש, ואז להיכנס לפגישה האמיתית כשכבר אמרתם את המילים בקול פעם אחת. המורים לשיחה של Tutoro עושים זאת בכך שהם מנהלים את כל החילופין כצ'אט, מגיבים למה שאתם באמת אומרים ולא מזינים לכם תסריט. אם אין לכם עם מי לתרגל לפני פגישה, זה תחליף מעשי לעמית סבלני.
אזהרה אחת: אל תבלבלו בין קריאה לתרגול. אתם יכולים לקרוא עשרים מאמרים על שיחת חולין ועדיין לקפוא ברגע שמישהו שואל איך היה השבוע שלכם. המילים צריכות לצאת מהפה שלכם, אחרת הן עוד לא שלכם.
אז בפעם הבאה שיש לכם פגישה ביומן, תנו לחמש הדקות הראשונות את אותה הכנה שאתם נותנים לסדר היום. בחרו פתיח אחד, תרגלו שאלת המשך אחת, ותכננו את היציאה. הפגישה עצמה תהיה קלה יותר בזכות זה.
Common questions
מהו הנושא הטוב ביותר לשיחת חולין לפני פגישת עסקים?
הדרך לפגישה, המקום, או הקשר משותף כמו סדר היום הם הנושאים הטובים ביותר. הם ספציפיים מספיק כדי לייצר תשובה אמיתית אבל קלים מספיק שתשובה קצרה עדיין תהיה מקובלת, והם אף פעם לא מסכנים במבוכה של נושאים אישיים או מפלגים.
איך אני מתחיל שיחת חולין בלי להישמע מביך?
פתחו בשאלה ספציפית ובלחץ נמוך כמו 'איך הייתה הנסיעה לכאן?' או בהערה על הסביבה. המטרה היא לתת לצד השני דרך קלה להיכנס, לא להרשים אותו. שאלה קצרה וברורה עדיפה על שאלה ארוכה ומהירה, בכל פעם מחדש.
מאילו נושאים כדאי להימנע בשיחת חולין עסקית?
הימנעו מפוליטיקה, דת, כסף, תלונות על החברה או על עמיתים, ומשאלות שמניחות עובדות אישיות כמו האם למישהו יש ילדים. הימנעו גם מפתיחים שליליים כמו 'אני שונא פגישות מוקדמות', כי רושם ראשוני שלילי נושא משקל רב יותר מחיובי.
איך אני מסיים שיחת חולין כשהפגישה עומדת להתחיל?
השתמשו בגשר ובמסירה. הגשר מחבר את שיחת החולין לפגישה, כמו 'אני רוצה לשמוע את ההמשך, אבל בואו נתחיל.' המסירה נותנת לצד השני מקום ללכת אליו, כמו 'אני אתפוס מקום.' יחד הם סוגרים את הפינה בצורה נקייה.
אפשר לתרגל שיחת חולין לבד לפני פגישה?
כן. תרגלו פתיח אחד, שאלת המשך אחת ושורת יציאה אחת בקול רם לפני הפגישה. אמירת המילים בקול חשובה יותר מקריאה על טכניקות, כי שיחת חולין היא כישור מוטורי שמשתפר דרך חזרה עם משוב, לא דרך קריאה פסיבית.
